סקירה לספר משפט אייכמן


סקירה לספר משפט אייכמן

סקירה לספר: משפט אייכמן
מאת : אניטה שפירא
הוצאת : יד ושם

ספר זה מבוסס על הרצאתה של אניטה בפתיחת הכינוס לציון ארבעים שנה למשפט אייכמן שאורגן על ידי יד ושם והאוניברסיטה העברית והתקיים באפריל 2011.

כאמור משפט אייכמן החל בתאריך 12 לאפריל 1961 וביום 17 לאפריל נשא גדעון האוזר את נאום התביעה. אירוע זה הצטרף לאירוע גילוי שרידי לוחמי בר כוכבא במדבר יהודה, ושניהם הוגדרו על ידי בן גוריון כאירועים רבי משמעות.
חלקנו זוכרים את שידורי הטלוויזיה ממשפט אייכמן אך מעטים מאד יודעים מה התרחש מאחורי הקלעים. מי שיקרא ספר זה יפער פיו בתדהמה , במשך אחד עשר חודשים ( מתפיסת אייכמן ועד לפתיחת משפטו ) השאלות שעמדו במוקד היו אם בכלל יש זכות למדינת ישראל לשפוט את אייכמן משפט צדק ולא משפט נקם , חלק מהמבקרים טענו כי משפט מוטה לאייכמן יגרור רגשות אנטי יהודיים. חנה ארדנט אודותיה ארחיב בהמשך סבורה הייתה כי מן הראוי שגרמניה תשפוט את אייכמן.

נאום הפתיחה של גדעון האוזנר בשם שישה מליון קורבנות , ניכס למדינת ישראל את הזכות לייצג את העם היהודי המושמד ולדבר בשמו, למרות שבזמן מעשי הטבח, מדינת ישראל לא הייתה קיימת. עד מלחמת ששת הימים,  משפט אייכמן היה האירוע החשוב ביותר במדינת ישראל.

באולם המשפט שאוכלוסיותו התחלפה תדיר נותרו שניים שייצגו שתי ציוויליזציות יהודיות נוגדות, חנה ארדנט ילידת גרמניה ואזרחית ארה"ב,  וחיים גורי הצבר הצעיר והמשורר המחונן. חנה ארדנט היתה פילוסופית בעלת ספקנות לגבי הממסד ובעלת דעות פסקניות בנוגע ליחסי דת ומדינה, ואילו חיים גורי לוחם הפלמ"ח וחבר מפ"ם ראה את מדינת ישראל כמרכז העולם.
גורי בא למשפט ללא מטרה מוגדרת ועם מעט חרדה וסקרנות לגבי הממצאים, ארדנט באה מקובעת בדעותיה ובעמדותיה ומצאה את אשר חיפשה.

ארדנט גרסה כי משפט זה הוא משפטו של אדם אחד , אייכמן,  לשיטתה השואה אינה מה קרה ליהודים אלא מה עשו הגרמנים,  הסבל היהודי היה בעיניה טפל ולא שייך.
לעומת זאת ,החוויה הדומיננטית עבור גורי היא עדויות הניצולים.

אחד הדברים הקשים שנשמעו לאורך כל המשפט הוא הטענה כנגד היהודים : " מדוע לא מרדתם ? " הדבר נשמע כיהירות בלתי מובנת ואף אטימות לב למי שישב בארץ ישראל כשהתחוללה השואה.
העובדות הן שהיהודים נהגו כמו יתר העמים רוסים פולנים וצוענים שצעדו ללא התנגדות אל מותם מפני שהתנגדות הייתה גוררת יסורים שהמוות קליל לעומתם.

אייכמן טען שבסה"כ ביצע את המוטל עליו במסירות וכך הצליח לשכנע את היודנרטים,  וארדנט נטטה להאמין לו.
ככל שסיפור השואה הפך קרוב ונגיש יותר,  היכה גורי על חטא היהירות הישראלית וטען שחייבים לבקש מחילה מרבים מספור על שיושבי הארץ שפכו אותם בליבם, ושאלה ניקרה במוחו, מה לעזאזל הם עשו בשנות האימה שעברו על אחיהם.
לטענתה של ארדנט כי היהודים באירופה נימלטו למנהטן להציל את חייהם במקום להציל את אחיהם, ענה גרשם שלום כי ארדנט לוקה בחוסר אהבה לישראל.

אייכמן התגלה כחסר אופי מוחלט, ביצע את המוטל עליו ללא אמביציות והוא היה חריג אפילו בקרב הנאצים בהתנהגותו זו. שפתו הייתה דלה והוא אובחן כמחוסר יכולת לחשוב ולהבין את הזולת.
למרות שאייכמן התפאר בזמנו כי המציא את שיטת הגטו, וכי מליוני יהודים נרצחים רובצים בנחת על מצפונו, ארדנט סברה שאלו התבטאויות שווא והוא היה בסך הכל פקיד נאמן וחסר מוח.
מסקנתה של ארדנט נבעה מגישתו של אייכמן כי במשטר טוטליטרי כל אדם נורמלי יכול להפוך לרוצח המונים ולשבור את המוסר האנושי.

השינוי שחל בשיח הציבורי בעקבות משפט אייכמן נטה לאהדה והבנה של הדילמות שבהם היו מצויים היהודים בשואה, והמושג יודנרטים הלך ונמוג בשיח.

עדית זרטל כתבה באחד ממאמריה כי משפט אייכמן גרם לכך שהקהל הישראלי זיהה את האיום הערבי ערב מלחמת ששת הימים כאיום נאצי, איום של השמדת עם.

ספר קצר ומרתק אודות המתרחש מאחורי הקלעים במשפט אייכמן,  הלך הרוחות דאז וצורת החשיבה. מומלץ מאד לקריאה !! לרכישת ספרי יד ושם 👈👈 http://secure.yadvashem.org/store/heb/index.asp

מתויג:  #יד ושם